פחדים, חששות ושאיפות

בראיון הקודם עמית סיפרה לנו על הדרך שלה בתיאוריה, על אקטיב כרעיון. בראיון הזה רצינו לשמוע על הפחדים של עמית, על הרגשות שהציפו אותה במהלך הקמת הארגון ואף כמדריכת הפיילוט, ובנוסף לדעת מה השאיפות שלה לעתיד.

חן: היי עמית, איזה כיף שחזרת אלינו לראיון נוסף. שתפי אותנו בסערת הרגשות שהרגשת לאור תופעת הבנות שהעסיקה אותך כל כך.

עמית: קודם כל נבהלתי- מי אני שאבוא ואשנה בעיה? אני, עמית הילדה בת ה16 אעשה שינוי בתחום כל כך רחב, מפחיד ורגיש? מה אני מבינה בכלל? יצאתי לדרך התחלתי להיפגש עם גורמי מקצוע, נפגשתי עם יועצת בית ספר שעזרה לי לבנות מעין פורמט לפרויקט וכשהיא הציגה את זה מול יועצות בית ספר והמנהלת הן ממש זלזלו בפרויקט- אמרו שזה לא מקצועי, לא המקום שלי לטפל בזה, זה יכול לגרום יותר נזק מאשר תועלת אך אני בכל זאת המשכתי וניסיתי בדרכי למצוא אנשים אחרים שיסכימו. היועצת קישרה אותי עם עובדת סוציאלית במועצה ונפגשתי איתה. הצגתי לה את הרעיון, היא אמרה את מה שהמנהלות אמרו היא זלזלה ברצינות שלי כבת נוער. היא אומנם אמרה כל הכבוד אבל בתכלס לא ספרה אותי, היא הפנתה אותי לכללית ולמרכז טיפול בהפרעות אכילה. יצאתי מהפגישה פגועה, בוכה, חסרת ביטחון, לא ידעתי איך אני ממשיכה מכאן, לא רציתי לעסוק בזה יותר, לא רציתי לדבר על הפגישה הזו. חטפתי שתי סטירות לחי רציניות. פה למדתי שבשביל מנהיגות צריך אומץ. הייתי צריכה לעזור המון אומץ בשביל לעסוק בנושא כה רגיש בתור נערה ולא בתור אשת מקצוע מבוגרת, בעזרת חברי צוות שעזרו לי לקום ואמא שלי שאמרה לי שלא כל דבר שאומרים לי קדוש ויש הרבה דברים שאני צריכה לשים בצד ולהקשיב ללב שלי. יצאתי לשטח למרות ההתנגדות של המבוגרים רציתי לראות מה התגובות שם כי הרי עליהן אני רוצה להשפיע. עשיתי שני קבוצות מיקוד- אחת עם בנות כיתה י' ( המסמלות את המדריכות) ואחת עם בנות כיתה ח' (המסמלות את החניכות). הן ממש התלהבו מהרעיון של הפרויקט ונתנו לי פוש אדיר בנוסף נפגשתי עם קוצ'ארית לתזונה שהאמינה בי מהרגע הראשון והיא אמרה לי שבזכות התשוקה שלי היא מוכנה לעזור לי ולבנות איתי את הפרויקט בהתנדבות. הגעתי למצב שהבנתי שצריך לצאת לדרך ולא רק לדבר.

חן: וואו !! את ממש מקור השראה לעוד המון בנות בגילך ואף למבוגרים שיכולים לראות למה כוח רצון ותעוזה יכולים להוביל. אני אשמח שתספרי לי על תוכנית הפיילוט שעשית.

עמית: את הפיילוט העברתי לשמונה חניכות מדהימות באתי נרגשת, חוששת, הפעם הראשונה שקפצתי למים באמת וממש התרגשתי לקראת מה שהולך לקרות... הבנות היו מדהימות, הן נכנסו לזה בטירוף, שיתפו, נחשפו, תמכו אחת בשנייה, התגבשו ככקבוצה ובסופו של דבר נוצרה קבוצה שהשיגה את כל המטרות של הפרויקט הבנות ענו על משובים ואמרו שהן ממש מרגישות שעלה להן הביטחון, תחושת המסוגלות שלהן עלתה שהן מרגישות חזקות יותר, התגבשו עם בנות אחרות ובשבילי זה היה הדבר הכי מדהים בעולם זה נתן לי המון כוחות להמשך.

חן: נשמע מדהים. מה גרם לך לרצות לפתח את התוכנית לעוד מקומות באיזור ?

עמית: רציתי לפתח את התוכנית לעוד מקומות באזור כי ראיתי כמה התוכנית הזאת עובדת ומשפיעה, הבנתי שעליתי על בעיה ונכנסתי לפינה חשוכה שאף אחד לא מטפל בה באמת וזה באמת עוזר ועובד. היה לי חשוב שזה יגיע לכמה שיותר בנות וישפיע עליהן, בנוסף בתור מדריכה זה לימד אותי המון, אני חושבת שגם המדריכות הבוגרות לומדות ומקבלות מזה הרבה מאד. אחרי שהחניכות שלי גייסו את החניכות החדשות והצעירות יותר בשאר הסניפים הן אמרו- "אתן לא מבינות כמה אנחנו מקנאות שיש לכן עוד שנה שלמה באקטיב" ופה הבנתי באמת שבחרתי נכון שהחלטתי להרחיב.

חן: כיף לשמוע את כל הדברים האלו ! ולסיכום, מה השאיפה העיקרית שלך ?

עמית: השאיפות שלי הם קודם כל שהפרויקט ימשיך לרוץ בסניפים הקיימים, זה הדבר הראשון שאני שמה עליו דגש. דבר שני זה באמת השאיפה הזו להתרחב כמה שיותר, השאיפה היא שתיווצר תנועת נוער אקטיב של בנות, מקום שהם ירגישו בו חזקות ומדהימות כמו שהן זה החלום הכי גדול שלי שאקטיב יגיע לכל מקום וכל בת תוכל להשתתף בו. חרי שהחניכות שלי גייסו את החניכות החדשות והצעירות יותר בשאר הסניפים הן אמרו- "אתן לא מבינות כמה אנחנו מקנאות שיש לכן עוד שנה שלמה באקטיב" ופה הבנתי באמת שבחרתי נכון שהחלטתי להרחיב.

חן: היה כיף לדבר איתך עמית. למדתי ממך המון על מנהיגות, על אומץ, על התמודדות מדהימה עם קשיים ובמיוחד על ילדה שנלחמת למען המטרות שלה ומשיגה אותן. תודה רבה לך על הכל.